הזיקה בין תאונות עבודה לפגיעה באירוע רווחה ספורט או נופש

האם פגיעה במהלך אירוע רווחה, אירוע ספורט או נופש הינה בגדר תאונת עבודה על כל השלכותיה – הדבר נתון לפרשנות ולמען הסר ספק מומלץ להתייעץ עם עורך דין תאונות עבודה בקיא ומיומן. כבר נפסק כי לצורך הכרה בפגיעה אשר אירעה במהלך פעולות נופש וספורט או כל אירוע רווחה אחר כ"תאונת עבודה", יש לבחון באם מדובר בפעולה הנלווית לעבודה. כך, לא כל אירוע שעיקרו או תכליתו בפעילויות גיבוש ונופש יוכר כ"פעולה נלווית" לעבודה, אלא צריך שתישמר הזיקה שבין האירוע למפעל, היינו נדרשת בין היתר הוכחת מעורבותו של המעביד בייזומו של האירוע ובאחריות לו.

בעב"ל 91/99 אלברט אילוז – המוסד לביטוח לאומי (להלן: עניין אילוז) חזר ופירט בית הדין בהרחבה את אמות המידה להכרה בתאונות שאירעו לעובדים מחוץ לדלת אמותיו של ה"מפעל", שלא בשעות העבודה ושלא במהלך הרגיל של ביצוע העבודה כ"תאונות עבודה". יצוין, כאמור, כי לצורך הכרה ב"תאונה" אשר אירעה במהלך פעולת רווחה, נופש וספורט כ"תאונת עבודה", יש לבחון האם המדובר בפעולה הנלוות לעבודה.

באשר לאירועי נופש וגיבוש חברתי כפעולה נלווית לעבודה נקבע בעניין אילוז:

"לא כל אירוע שעיקרו או תכליתו בפעילויות גיבוש ונופש יוכר כ'פעולה נלוות' לעבודה, אלא צריך שתשמר הזיקה שבין האירוע למפעל. סממן עיקרי ומרכזי, הגם שלא אחד ויחיד, לזיקה האמורה יהיה העניין שיש למעביד בקיומו של האירוע כאירוע נופש ובתרומתו של אירוע הנופש ככזה לחיי העבודה במפעל. לשם כך, תידרש, בין היתר, הוכחת מעורבותו של המעביד בייזומו של האירוע ובאחריות לו. ביטוי לכך עשויים אנו למצוא בדרך המימון של האירוע, בארגון וכיוצא באלה סממנים המעידים על החשיבות שהמעביד מייחס לאירוע ועל הקשר שלו לחיי העבודה במפעל. בהקשר זה, לא מן הנמנע כי יעבור קו חוצץ בין אירוע אותו יוזם ומארגן המעביד ואשר לו הוא אחראי, לבין האירוע שהיוזם אותו והנושא בעול הוא ועד העובדים, בין בעצמו ובין בשיתוף עם העובדים, או עם המעביד. בכל מקרה, תוכרע הכף, בסופו של דבר בשים לב לנסיבותיו של המקרה, וכאמור, למשקלם המצטבר של הסממנים המעידים על האינטרס של המעביד, על רקע הזיקה למפעל ולחיי העבודה בו" (פד"ע לז 209, 229).

 כיצד תוכר פגיעה במהלך פעולה הנלווית לעבודה כ"תאונת עבודה"?

 "לצורך הכרה בפגיעה במהלך פעולה הנלווית לעבודה כ"תאונת עבודה", יש לבחון את השאלה באיזו מידה נלוות פעולות אלה במידה סבירה לעבודה. מידת הסבירות מן ההכרח שתהא קשורה במרחק שבין ה'נלווה' (הפעולה) ובין ה'מלווה' (העבודה).

את מידת ה'קשר' לעבודה פירשה הפסיקה כ'עניין' או ה'אינטרס' שמגלה המעביד בפעולה הנלווית. עניין זה יכול לבוא לידי ביטוי, בין השאר, גם בכך שהמעביד מסייע בארגון הסעה, משתתף במימון הפעולה וזוקף את הזמן לחשבון יציאת העבודה… פירוש זה סוייג על-ידי הפסיקה באופן שלא יחול על נופש בסופי שבוע המאורגן על-ידי המעביד בנימוק שהכרה בתאונה במקרה זה פירושה, שהעובד מבוטח כנגד תאונות עבודה במשך 30 שעות לרבות אותן שעות שהעובד נחשב בהן 'כעושה לעצמו'.

כמו כן נקבע…, כי מבחן "האילמלא לא" לא יחול במקרה, שאין מעין זיקת חובה בין העבודה לבין הימצאו של העובד במקום ובזמן הפגיעה" (עב"ל 58/96 ויויאן מחפודה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לב 120, 123 ; ראו גם: עב"ל 195/97 עזבון המנוחה חיה גרוסמן ז"ל – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 6.9.2001)).

 באשר לאירועי ספורט כפעולה נלווית לעבודה נאמר:

 "אין די בכך שהמעביד מודיע על ה'עניין' שיש לו בפעילות ספורטיבית של עובדיו, כדי להפוך פעילות זו לפעולה נלווית לעבודה, בין אם ההודעה באה מראש ובין אם היא ניתנה בדיעבד, לאחר מקרה של פגיעה בעובד. ה'עניין' צריך להיבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו ועל-פי אמת מידה של סבירות כלפי אותו מעביד, כשם שהיקף ואופי הפעילות הספורטיבית הנדונה נבחנים על-פי אמות מידה של סבירות" (דב"ע נא/ 21-0 יצחק שפר – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 233, 237).

ועוד, בעניין אחר נדחתה תביעתו של יו"ר ועד העובדים בעירייה, אשר נפגע בעת אימון במגרש טניס במרכז ספורט, להכיר בתאונה שארעה לו כ"תאונת עבודה", וכך נאמר: "יש לבחון את מסגרת הפעילות הכללית שבה היה נתון המערער ביום המקרה ואת זיקתה לעבודה, ואת סבירות הקשר בין הפעולה הספציפית אשר בעטייה קרתה התאונה לבין העבודה. לאור האמור, כיוון שהמערער בנסיבות המקרה שלפנינו נפגע במסגרת אימון במשחק הטניס, הרי שאם מסגרת פעילותו הספורטיבית על מגרש הטניס, ביום המקרה, קשורה לעבודה, אזי גם הפעולה שבה נפגע תוך כדי האימון ראויה להיחשב כקשורה לעבודה ולכן נלווית לעבודה על-פי מבחן הסבירות.

לגבי מסגרת פעילותו הספורטיבית של המערער ביום המקרה יש לשים לב כי אין מדובר במסגרת של פעילות קבוצתית מאורגנת, אלא בפעילות יחידים על מגרש הטניס של מרכז הספורט, שכל עובד, בדומה לשאר מנויי מרכז הספורט, יכול ליטול בה חלק כשהוא בא לשם, בגפו או בלווית זוגתו, בשעה שהוא חפץ, ביום ו'… פעילות זו, שבתקופת ההסדר החוזי בין העירייה למרכז כללה אפשרות שימוש גם בברכה, באולמות הסקווש, בסאונה ובקפיטריה – אינה ראויה להיחשב כפעילות ספורט קבוצתית מאורגנת מטעם העבודה, אלא כאמור בחוזה שהופץ בעירייה – כפעילות כללית, 'לשיפור רווחת עובדי העירייה'. אותה פעילות רווחה על מגרש הטניס שהתאפשרה לעובדי העירייה לצד מנויי מרכז הספורט – אין להחשיבה על-פי מבחן הסבירות כקשורה לעבודתם בעירייה, לפיכך אין היא בגדר פעולה נלווית לעבודתם" (עב"ל 239/98 מנחם מזרחי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 68, 73 – 74).

הנה כי כן, הסוגיה מורכבת ונתונה לפרשנות ולכן קיימת חשיבות רבה לאופן הצגת הדברים במהלך התביעה מול ביטוח לאומי וכך גם, במידת הצורך, בערכאות המשפטיות. הניסיון לנהל תביעות תאונות עבודה באופן עצמאי וללא ייצוג ע"י עורך דין תאונות עבודה מיומן ומקצועי הבקיא בתביעות מסוג זה, מקטין את אחוזי ההצלחה בהליך באופן משמעותי. מפאת חוסר ידע, התובעים לא יודעים מה מצפה להם ולכן מומלץ להיעזר בשירותיו של עורך דין תאונות עבודה.

לתאום פגישת ייעוץ עם עו"ד אילן זריהן, ללא כל התחייבות. צור קשר: לחץ כאן

ניתן לקרוא גם:

תאונות דרכים – את מי תובעים?

מהי פגיעה בעבודה ומהי מיקרוטראומה?