התיישנות בתביעות רשלנות רפואית – עד מתי ניתן להגיש תביעה?

התיישנות בתביעות רשלנות רפואית מהווה מחסום פרוצדורלי בפני התובע לממש את זכותו באמצעות הגשת תביעה לבית משפט. כללי ההתיישנות בתביעות רשלנות רפואית מעוגנים בחוק ההתיישנות ובפקודת הנזיקין. בהתאם להוראות החוק וככלל, תקופת ההתיישנות של תביעה ברשלנות רפואית הינה שבע שנים מהמועד בו נולדה עילת התובענה. קטין יוכל להגיש תביעה עד הגיעו לגיל 25 שנים משמע, שבע שנים מיום הגיעו לגיל 18הוא גיל הבגירות.

בחוק ההתיישנות נקבע כי כאשר עילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל תחל תקופת ההתיישנות ביום בו אירע הנזק. אולם, ישנם שני מחסומי זמן להגשת תביעה ברשלנות רפואית: האחד, מקורו בחוק ההתיישנות קובע כי לא ניתן להגיש תביעה כעבור שבע שנים מהיום בו נתגלה הנזק. המחסום השני, שמקורו בפקודת הנזיקין (סעיף 89 (2)) קובע כי היה והנזק התגלה מאוחר מיום האירוע, תקופת ההתיישנות תחל ביום בו נתגלה הנזק אך התובענה תתיישן אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק. משמע, אין להגיש תביעה ברשלנות רפואית לאחר שעברו שבע שנים מיום התגלות הנזק, ואין להגיש תביעה בגין עוולה זו לאחר שעברו עשר שנים מיום אירוע הנזק – הכל לפי המוקדם יותר.  לצורך ההמחשה: אם אירע נזק בשנת 2000 והוא נתגלה בשנת 2002 תתיישן התביעה בשנת 2007 ולא בתוך עשר שנים מיום אירוע הנזק. לעומת זאת, אם אירע נזק בשנת 2000 והוא נתגלה בשנת 2006 תתיישן התביעה לא בשנת 2013, אלא תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק קרי, בשנת 2010, ארבע שנים בלבד לאחר שנתגלה הנזק.

סוגיית ההתיישנות בתביעות רשלנות רפואית הינה סוגיה מורכבת למדיי ולכן קיימת חשיבות רבה בהתייעצות עם עורך דין רשלנות רפואית שיבחן את הסוגיה לעומקה ובהתאם יקבע, האם חלפה תקופת ההתיישנות אם לאו. הגשת תביעה ברשלנות רפואית לאחר חלוף תקופת ההתיישנות טומנת בחובה סיכונים עד לכדי דחיית התביעה וחיוב התובע בהוצאות כספיות ניכרות, לכן, בטרם הגשת התביעה יש לשים לב לסוגיה משמעותית זו ביתר שאת.

מומלץ לקרוא גם:

התיישנות בתביעות הולדה בעוולה

הלכת המר – הולדה בעוולה