רשלנות רפואית באבחון דימום תת עכבישי כתוצאה מהתפרצות מפרצת מוחית

ת”א (י-ם) 4344/02 יפה לוי נ’ ד”ר קתרין ברו – במחצית דצמבר 98′ פנתה התובעת לרופאי קופת החולים 4 פעמים לאור כאבי גרון, שיעול, נזלת וכאבי ראש. בתחילה היא אובחנה כסובלת מדלקת בדרכי הנשימה העליוניות, בהמשך אובחנה דלקת גרון חריפה, ולבסוף אובחנה התובעת כסובלת מסינוסיטיס. התובעת טופלה בטיפול תרופתי. כעבור מספר ימים התעלפה התובעת ונלקחת לחדר מיון, שם, לאחר בדיקת CT מוח, אובחן דימום תת עכבישי כתוצאה מהתפרצות מפרצת מוחית. לאחר שהועברה לביה”ח “הדסה” שם בוצעו בדיקות נוספות, נקבע כי התובעת סובלת ממפרצת מוחית. התובעת הועברה להמשך טיפולים בבי”ח “שיבא”, אך נותרה סובל מנכות מוחית אורגנית קשה בשיעור של 100%. לטענת התובעת, התרשלו הרופאים באבחון מצבה הרפואי, ואם היו מאבחנים את מצבה בזמן היו יכולים למנוע את דימום המפרצת. לטענת התובעת היא התלוננה על כאבי ראש הולכים ומתגברים בכל אחד מ-4 הביקורים אצל רופאי קופת החולים, ולאור העובדה כי אחת מתופעות הלווי של התפרצות מפרצת מוחית היא כאבי ראש חזקים, הנגרמים מדימום מוקדם של המפרצת למוח (warning leak), היה ניתן לאבחן את מצבה מבעוד מועד. הנתבעים מכחישים את אחריותם, וטוענים כי לאור התסמינים וההיסטוריה הרפואית לא ניתן היה להצביע דווקא על מפרצת.

הדיון נסב סביב שאלת אחריות הנתבעים לנכות התובעת שנגרמה עקב דימום ממפרצת במוחה. במישור העובדתי, אימץ ביהמ”ש את גרסת התובעת על פיה התלוננה על כאבי ראש כבר מביקורה הראשון אצל רופאי קופת החולים, וכן התלוננה על התגברות כאבי הראש ב-3 הביקורים הנוספים, עד הגיעם לעוצמה בלתי נסבלת. ביהמ”ש ראה בגיליון הקבלה לחדר המיון, בו נרשם כי התובעת סובלת מכאבי ראש מזה כשבועיים, כחיזוק לגרסתה. אמירה זו של התובעת קבילה כראיה עצמאית לאמיתות תכנה, שכן סביר להניח כי בעת שפנתה במצב קשה לביה”ח לא שיקרה לרופאיה אלא מסרה את העובדות אודות מצבה הרפואי כהווייתן. בהקשר זה, דחה ביהמ”ש את טענת הנתבעים כי דברים אלה נאמרו ע”י קרובי התובעת שהביאו אותה לביה”ח לאחר שהתעלפה, ועל כן לא יכולה הייתה למסור את המידע בעצמה, ולפיכך מדובר בעדות שמיעה בלתי קבילה. נימוק ביהמ”ש מתבסס על מספר ראיות, הכוללות רשומות רפואיות שונות, מהן עולה כי התובעת היא זו שמסרה את הדברים. ביהמ”ש ציין כי ברישומי הנתבעים 1-2 נפלו פגמים מהותיים דווקא בשאלות השנויות במחלוקת (תוכן התלונות, מועד תחילת כאבי הראש וכו’), והדבר מהווה חיזוק נוסף לגרסת התובעת. ע”פ ההלכה הפסוקה, בנסיבות אלה יש להעדיף את הרישומים הפועלים לטובת התובעת כל עוד לא הוכח אחרת על ידי הנתבעים. ביהמ”ש קבע כי התובעת לא סבלה במקביל לדימום ממפרצת מוחית גם מסינוסיטיס. בהקשר זה, קבע ביהמ”ש כי מיקומו של כאב הראש בחלקו האחורי של הראש, כפי שצויין בביקור ה-4 של התובעת אצל הנתבע 2, לא היה אופייני לסינוסיטיס, אשר כאב ראש הנגרם ממנו ממוקם בד”כ באזור הפנים והמצח. יחד עם זאת, קבע ביהמ”ש כי התובעת סבלה במקביל מדלקת בדרכי הנשימה ומדלקת בגרון, כפי שאובחנה.

חובת הזהירות – אין מחלוקת בדבר קיומה של חובת זהירות מצד הנתבעים כלפי התובעת. אלא שיש לבחון האם הנתבעים עמדו בחובה זו, וזאת לאור נורמות ההתנהגות הנדרשות מרופא משפחה סביר.

הממצאים העובדתיים שקבע ביהמ”ש בדבר תלונותיה של התובעת על כאבי ראש שלא תועדו, מחד, ועוצמתם של כאבי הראש שסבלה מהם, משכם ומיקומם החריג בחלקו האחורי (שמאלי) של ראשה, מאידך, משליכים במישרין על סוגית ההתרשלות. ביהמ”ש קבע כי הנתבעים הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם, ומציין כי הדבר בא לידי ביטוי במספר היבטים: אי קיום רישום רפואי מסודר המתעד את התפתחות כאבי הראש, משכם, עוצמתם ומיקומם המדויק; העובדה כי לא נעשה רישום מדוייק בצירוף לעובדה כי התובעת טופלה ע”י שני רופאים הובילה לתוצאה כי בפני הנתבע 2, שטיפל בתובעת בביקורה ה-4, לאחר 3 ביקורים בה טופלה ע”י הנתבעת 1, לא הייתה התמונה העובדתית המלאה. בנוסף, הנתבע 2 לא יזם ברור על התפתחות כאבי הראש, וכל זאת הוביל לכך שהנתבע 2 לא יכול היה לקבל החלטות שקולות ונאותות, וכן לא יכול היה לייחס למיקום החריג של כאב הראש את משמעותו האמיתית. מיקום כאב הראש הנ”ל אינו מאפיין אבחון של סינוסיטיס. כמו כן, לא ייחס הנתבע 2 משמעות לעובדה כי התובעת לא סבלה מחום, תסמין המאפיין את אבחנתו סינוסיטיס.

ויודגש בהקשר זה, כי הפסיקה הדגישה פעמים רבות את חשיבותה הרבה של ביצוע אנמנזה מדוייקת כאשר מדובר בתלונות על כאבי ראש, ואת החשיבות של גילוי יוזמה מצד הרופא בכל הקשור לחקירה, בירור ודרישה אודות קיומן או אי קיומן של תופעות מסוימות שמהן סובל החולה. עוד נקבע בפסיקה כי על רופא המשפחה לברר את מרב הפרטים כדי להגיע לתמונה כוללת של מצב בריאותו ומחושיו של החולה, והודגשה חובת הרופא לתעד את ממצאי הבירור, וזאת על מנת לאפשר לו להגיע לאבחון נכון. הדבר נכון ביתר שאר כאשר מדובר ברופאים המתחלפים ביניהם בטיפול בחולה. ביהמ”ש מציין כי חובות אלה הופרו כולן על ידי הנתבעים במקרה דנן. ביהמ”ש קבע כי מיקום כאבי הראש, שאינו אופייני לסינוסיטיס, והעדר חום, המאפיין סינוסיטיס, על רקע תלונותיה המתמשכות של התובעת, היו צריכים להוביל רופא משפחה סביר להפניית התובעת לבירור נוירולוגי דחוף בבית חולים. ויודגש, התרשלותם של הנתבעים אינה מתבטאת בכך שלא אבחנו שהתובעת סובלת ממפרצת מוחית מדממת, אלא יסודה בכך שלא הפנו את התובעת לבית חולים למרות תמרורי האזהרה שצוינו לעיל. בכך יש כדי לתת מענה לטענות הנתבעים הסובבות על נדירותה היחסית של מפרצת מוחית מדממת.

ביהמ”ש מציין, כי נטל השכנוע שלא היה מקום להפנות את התובעת לחדר מיון גם אילו נערכו אנמנזה ותיעוד ראויים, מוטל על כתפיהם של הנתבעים. זאת, מאחר וחוסר הוודאות הקיים בשאלה מה היו עושים הנתבעים אילו ביצעו פעולות אלה כהלכתן הנו “נזק ראייתי”, אשר נגרם לתובעת עקב התרשלותם של הנתבעים. בנסיבות אלה עובר נטל השכנוע לשכמם של הנתבעים. הקשר הסיבתי – הדיון בהקשר זה נסב סביב שתי שאלות: האם ניתן היה לאבחן בבית החולים את המפרצת המדממת, והאם היה בכוחם של האבחון ושל הטיפול הרפואי, שהיה מוענק לתובעת בבית החולים, כדי למנוע את נזקיה.

ביהמ”ש קבע כי קיים קשר סיבתי מלא בין התרשלותם של הנתבעים לבין נכותה של התובעת ונזקיה. נטל השכנוע באשר לשאלות אלה מוטל על כתפי הנתבעים, וזאת מאחר וגם המענה לשאלות אלה נותר עלום עקב התרשלותם של הנתבעים. לו היו הנתבעים מקיימים את חובותיהם ומפנים את הנתבעת לחדר מיון היינו יודעים היום מהן התשובות לשאלות אלה. חוסר הוודאות הקיים לגביהן הנו, אפוא, “נזק ראייתי”, אשר נגרם לתובעת עקב התרשלות הנתבעים. בנסיבות אלה מועבר נטל השכנוע אל כתפיהם. בענייננו, קבע ביהמ”ש כי מתקיים קשר סיבתי וכי הנתבעים לא עמדו בנטל השכנוע.

מעבר לכך, מציין ביהמ”ש כי בענייננו ניתן לקבוע באופן פוזיטיבי כי לו הייתה התובעת מופנית לחדר מיון הייתה המפרצת המדממת מאובחנת ומטופלת ונכותה הקשה של התובעת הייתה נמנעת לחלוטין. מסקנה זו מבסס ביהמ”ש על מהלכה הקונקרטי של מחלת התובעת בענייננו: בבדיקות שערכו לתובעת בחדר המיון עלה כי הדימום במוחה שארע באותו היום לא היה הדימום הראשון, אלא דימום חוזר וחמור יותר; בנוסף, יצוין, כי אין מחלוקת, כי נכותה הקשה של התובעת נבעה מהדימום האחרון שארע ביום בו התעלפה התובעת ופנתה לביה”ח, ולא בדימום המוקדמים. לאור זאת, קבע ביהמ”ש כי לו היו מפנים את התובעת לבדיקות בבי”ח היו מגלים את המפרצת לפני קרות האירוע האחרון, ומונעים אותו. בהקשר זה, דחה ביהמ”ש את טענת הנתבעים בדבר נתונים סטטיסטיים על שיעורי אבחון מפרצות ושיעורי החלמה מהן. המדובר בנתונים שאינם דומים לנסיבות המקרה דנן, ואין בנתונים כלליים וסתמיים כדי לשכנע בהעדר קיומו של קשר סיבתי או בקיומו של גורם ממשי נוסף שעלול היה לגרום לנכות. בהקשר זה, כבר נקבע כי ההוכחה הסטטיסטית לא באה להמיר את כללי ההוכחה הרגילים. מקום בו מלמדות הראיות, בהיבחנן במאזן הסתברות רגיל, כי החולה הפסיד הכל, אין להידרש לה. כזה בדיוק הוא המקרה שלפנינו. ביהמ”ש דחה את טענת הנתבעים כי יש לייחס לתובעת רשלנות תורמת בכך שלא פנתה לקופת החולים במשך 4 ימים בין הביקור ה-2 לביקור ה-3, ובכך שלא פנתה לחדר המיון מיוזמתה. בהקשר זה, קיבל ביהמ”ש את גרסת התובעת כי פעלה כך משום שסמכה על עצת רופאיה.

גובה הנזק – אין מחלוקת כי התובעת סובלת מנכות נוירולוגית קשה של 100%, אולם קיימים חילוקי דעות באשר להשלכותיה התפקודיות של הנכות, על היקף העזרה שלה היא זקוקה, וקיצור תוחלת חייה. ביהמ”ש מפרט את ראשי הנזק השונים: ביהמ”ש פסק לתובעת פיצויים בגין נזק לא ממוני בסך של 600,000 ₪; ביהמ”ש קבע כי אין לפסול לתובעת פיצוי בגין קיצור תוחלת חיים, וזאת תוך שהוא מאמץ חו”ד לפיה תחת טיפול סיעודי הולם לא תתקצר תוחלת חייה של התובעת; ביהמ”ש קבע כי כושר השתכרותה של התובעת נפגע באופן מוחלט וקבע פיצוי בהתאם לשכר בעבר והתאמתו להיום, בהנחה שהתובעת הייתה עובדת עד גיל 65; ביהמ”ש פסק סך של 60,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד; ביהמ”ש פסק סך של 150,000 ₪ בגין ניידות בעבר ובעתיד; ביהמ”ש פסק סך של 2 מיליון ₪ בגין עזרה וסיעוד לעבר ולעתיד; באשר לפיצויים עונשיים, קבע ביהמ”ש כי חרף התרשלות הנתבעים אין המקרה דנן מסוג המקרים החריגים המצדיקים פסיקת פיצויים עונשיים, ודחה את תביעת הפיצויים בראש נזק זה. מכלל הפיצויים שנפסקו לטובת התובעת, קבע ביהמ”ש כי יש לנכות את תקבולי המל”ל.

נגרם לך נזק בגלל מקרה רשלנות רפואית באבחון ובטיפול?

לתאום פגישת ייעוץ עם עו”ד אילן זריהן, ללא כל התחייבות. צור קשר: לחץ כאן

ניתן לקרוא גם:

רשלנות רפואית באבחון שבץ מוחי

הקשר בין שבץ מוחי לבין מינון יתר של קומדין