פשרה בתביעת רשלנות רפואית לפי סעיף 79 א’

דרך לפתרון סכסוכים בין צדדים, בתביעה אזרחית בכלל ובתביעת רשלנות רפואית בפרט, היא מתן פסק דין על דרך הפשרה, היה והצדדים נתנו הסכמתם המלאה לכך. נוסחו של סעיף 79 א’ לחוק בתי המשפט הינו כלדקמן: “בית משפט הדן בעניין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, לפסוק בעניין שלפניו, כולו או מקצתו, בדרך של פשרה “. הסמכות שמוקנית לבית המשפט לפסוק על דרך הפשרה הינה רחבה ביותר ובמקרה שכזה, בית המשפט אינו חייב לפסוק על דרך האמצע והוא רשאי לקבל את התביעה במלואה או לחילופין, לדחותה במלואה. בנוסף, בית המשפט רשאי לנמק את פסק דינו בקצרה או שלא לנמקו כלל. אם כך, נשאלת השאלה המתבקשת, מתי כדאי לתת  לבית המשפט להחליט בדרך של פשרה בתביעת רשלנות רפואית ובכלל? אין תשובה חד משמעית בעניין אך בדרך כלל, דרך זו טובה לתביעות אשר ההכרעה בהן מבוססת על אמדנים ולתביעות שבהן בעלי הדין מוכנים לסמוך על הערכותיו של בית המשפט ומוכנים לקנות “סיכון” מושכל בעצם החלטתם זו. יובהר כי בסוג זה של פתרון סכסוכים עילות ההתערבות של ערכאת הערעור בפסק דין שניתן על דרך הפשרה מצומצמות ביותר ומוגבלות רק למקרים של חריגה קיצונית מגבולות הסבירות בהסקת מסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו.