רשלנות רפואית באבחון סרטן צוואר הרחם

רקע כללי אודות המחלה: הגורם העיקרי להתפתחות סרטן צוואר הרחם, הינו נגיף הפפילומה, המועבר ביחסי מין. חדירתו של הנגיף לתאי צוואר הרחם עלולה לגרום לשינויים בתכונות הגנטיות של תאים אלה. בדרך זאת התאים הנגועים הופכים לתאים קדם סרטניים ברמת התפתחות מדורגת: החל בדיספלזיה (צמיחה) קלה או מתונה – I CIN, לאחריה דיספלזיה בינונית- III, CIN II וכלה בשינויים קשים, הבאים לידי ביטוי בשאת ממאירה ופולשנית אשר במהלכה הטבעי גדלה בהדרגה, מתהליך המוגבל לצוואר הרחם עד להתפשטות לטפולות ולנרתיק ואחר כך לדופן האגן ומשם ליתר האיברים הפנימיים. שלבי המחלה מדורגים על פי חומרתה. הסולם כולל ארבע שלבים ותת שלבים. בשלב Iהשאת מוגבלת רק לצואר הרחם. בשלב II השאת מתפשטת מעבר לצואר, אך אינה מגיעה לקיר האגן. בשלב III השאת מתפשטת אל קיר האגן ובשלב IV ההתפשטות היא מעבר לכך, עד לאיברים מרוחקים.

ת”א (חי’) 1075/98 לוי אליעזר נ’ ד”ר זאב מור – המנוחה נפטרה בגיל 29 ממחלת סרטן צוואר הרחם. ביהמ”ש המחוזי קיבל חלקית את תביעת הבעל, בנותיה הקטינות ועיזבונה וקבע כי קיימת רשלנות מצד גניקולוג המנוחה וקופת חולים מכבי במועד אבחון המחלה, וכי אלמלא רשלנותם של המשיבים היו סיכוייה של המנוחה להחלים מן המחלה גבוהים ב-20%. ביהמ”ש העמיד את הפיצוי החלקי שזכאים לו המערערים על 20% מתוך תביעת התלויים, כשיעור סיכויי ההחלמה שאיבדה המנוחה בעקבות ההתרשלות.

בהמשך לפסק הדין שניתן בערכאת המחוזי הוגש ערעור לערכאת העליון על ידי התובעים – ע”א 4975/05 אליעזר לוי נ’ ד”ר זאב מור – המערערים מלינים בין היתר, על נקודת הזמן בא נקבעה הרשלנות, על שיעור הפיצויים, על גובה הפיצוי החלקי לו זכאים התלויים (לשיטתם מדובר ב66%) וכן מבקשים הם לסטות מהלכת הניכוי. לשיטתם, בנוסף לזכותם של התלויים לקבל את הסכומים שנפסקו להם כנזק ממוני בתביעת התלויים זכאי העיזבון לקבל בתביעת העיזבון פיצוי הנגזר מן הסכומים שקבע בית משפט קמא עבור הנזק הלא-ממוני (כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים). זאת, על אף הזהות שבין היורשים לתלויים במקרה דנן ועל אף היותה של תביעת התלויים “הגבוהה מבין השתיים”; המשיבים מלינים בערעור שכנגד בנוגע לאחריותם ולגובה הפיצויים. ביהמ”ש העליון קיבל בחלקו את הערעור ודחה את הערעור שכנגד מהטעמים הבאים: ממצאיו ומסקנותיו של בית משפט קמא בכל הנוגע להתרשלותם של המשיבים, לרבות בכל הנוגע לנקודת הזמן העולה כדי רשלנות הימנעותו של המשיב 1 מלבצע אבחנה מבדלת, מנומקים ומעוגנים היטב בחומר הראיות שהיה בפניו ואין להתערב בהם. כן אין להתערב בסכומי הפיצוי שקבע בית משפט קמא בראשי הנזק השונים הן בתביעת העיזבון והן בתביעת התלויים. כידוע, לא תמיר ערכאת הערעור את הערכות הנזק של בית משפט קמא בהערכותיה שלה ולא תיקבע חישובים אחרים במקום אלה שנקבעו על ידו אלא אם טעה בית משפט קמא טעות בולטת בהערכת הנזק והממצאים והמסקנות שקבע הינם שגויים ובלתי סבירים. עם זאת יש מקום להתערב בגובה הפיצוי החלקי המגיע למערערים.

הדוקטרינה של אובדן סיכויי החלמה כראש נזק נפרד עליה ביסס בית משפט קמא את פסיקת הפיצוי החלקי במקרה דנן, מקובלת ומיושמת במשפט הישראלי מזה שנים בעקבות פסק הדין בעניין פאתח (ע”א 231/84). יחד עם זאת, יש לזכור כי דוקטרינה זו היא רק דרך אחת – אך לא יחידה – להתמודד עם בעיית העמימות הסיבתית במקרים של רשלנות רפואית ואף שיתרונותיה בצידה אין היא נקייה מחסרונות. במקרה דנן, סבור ביהמ”ש כי יש להעמיד את שיעור הפיצוי המגיע למערערים על 50% מתביעת התלויים (בניכוי חלק יחסי בשיעור דומה של קצבת השאירים) תחת השיעור של 20% שקבע בית משפט קמא. שכן, ללא התרשלות – סיכויי החלמה 80% וסיכון לתמותה 20%. ובשל ההתרשלות – סיכויי החלמה 60% וסיכון לתמותה 40%. כלומר, הסיכון לתמותה לאחר ההתרשלות עמד על 40%. 20% מתוכו נגרמו בשל ההתרשלות. ביודענו כי המנוחה השתייכה לאותם 40% שלא החלימו, קיים סיכוי סטטיסטי של 50% (20/40) שהמנוחה נפטרה בשל ההתרשלות. גישה זו אף תואמת את העקרונות הכלליים הנוהגים בדיני הנזיקין ולפיהם אל לו לבית המשפט להתעלם מן המציאות כהווייתה ומהשפעתה על חישוב הנזק. ואף פסה”ד בעניין פאתח אינו שולל מסקנה זו.

הלכת הניכוי: טענת המערערים כנגד הלכת הניכוי הועלתה ברמה כללית ובלא תשתית משפטית ראויה ומבוססת שניתן לצפות לה מקום שמבקש בעל דין להפוך על פיה הלכה מושרשת הנטועה בפסיקה מימים ימימה. משכך, נקבע כי אין מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי בעניין זה.

נגרם לך נזק בגלל רשלנות רפואית באבחון?

לעו”ד זריהן ניסיון מוצלח ביותר בתביעות רשלנות בגין מחלת הסרטן

לתאום פגישת ייעוץ עם עו”ד אילן זריהן, ללא כל התחייבות. צור קשר: לחץ כאן

ניתן לקרוא גם:

רשלנות רפואית באבחון גידול

רשלנות רפואית באבחון מחלת הסרטן – חריגה מפרקטיקת הרופא הסביר