רשלנות רפואית בלידה – חיוב בית חולים בגין פגיעה באוטונומיה של יולדת

ע”א 6989/09 נוהא פרוך נגד בית החולים מוקאסד – ערעור על פסק דינו של ביהמ”ש המחוזי בירושלים, אשר דחה את תביעת המערערים וחייבם בהוצאות ובשכ”ט עו”ד למשיבים בסך 10,000 ₪. זהו גלגולו השני של התיק בפני בימ”ש זה. עניינו של התיק בתביעת רשלנות רפואית שהגישו המערערים בעקבות לידה מוקדמת של האם (שבוע 24), במהלכה נולדו ארבעה פגים שנפטרו זמן קצר לאחר לידתם. במסגרת פסה”ד הראשון, דחה ביהמ”ש המחוזי את התביעה נגד המדינה וקיבל באופן חלקי את התביעה נגד בית החולים “מקאסד”. בפסה”ד, הורה ביהמ”ש המחוזי לבית החולים “מקאסד” לפצות את המערערים בסכום גלובאלי העומד על 150,000 ₪ בגין הפגיעה באוטונומיה של האם, הפרת זכויותיה מכוח חוק זכויות החולה והרישום הרפואי הלקוי והחסר.

בעקבות ערעור שהוגש, הוחזר הדיון לביהמ”ש המחוזי על מנת שזה יבחן מחדש שתי החלטותיו באשר לגילוי מכתבו של ד”ר אבו לבדה ותחולת הלכת “השנים האבודות”. באשר לשאר הטענות בערעור ביחס לבית החולים מקאסד, נקבע כי זכויות הצדדים שמורות להם לאחר קבלת פסק דינו השני של ביהמ”ש המחוזי. בפסה”ד השני נדחתה תביעת המערערים תוך חיובם בהוצאות כאמור לעיל.

במסגרת הדיון בערעור התמקד ביהמ”ש בשלוש סוגיות מרכזיות: ההימנעות מהעלאת האפשרות לביצוע דילול עוברים, שאלת הרשלנות (בדמות אי ביצועו של ניתוח קיסרי וכן טיפול רשלני עובר ללידה, במהלכה ולאחריה) וקיומו של נזק ראייתי.

ביהמ”ש העליון דחה את הערעור מהטעמים הבאים:

המקרה הינו קשה. ברם, יש לעמוד במבחן הקשר הסיבתי על מנת להטיל חבות בנזיקין. במקרה דנן, חרף קביעה בדבר התרשלות מסוימת, לא הוכח הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק. אף קיומו של נזק ראייתי אינו מועיל, שכן גם במידה שהועבר הנטל מצד לצד – עמדו בו המשיבים. על רקע ראשי הנזק שנתבעו והמשוכה בדמות סיכויי ההישרדות הנמוכים של הפגים – אין מקום להתערב בפסק דינו של ביהמ”ש המחוזי, שחייב את בית החולים בפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה.

דילול עוברים: מהממצאים העובדתיים (בהם לא נמצא מקום להתערב) עולה כי חובת הגילוי של המשיבים כלפי המערערים לעניין אפשרות קיומו של הליך דילול עוברים, הופרה. אולם, התרשלות לחוד ורשלנות לחוד. במקרה דנן, לא בוססה עילת הרשלנות. שכן, אין למצוא קשר סיבתי עובדתי בין הפרה זו לבין נזקם של המערערים. לא הוכח שאלמלא ההתרשלות (אי היידוע) הייתה המערערת בוחרת לבצע את הדילול. ואף אם היה נקבע – ולא כך הוא – שהמערערים היו בוחרים לבצע דילול עוברים, לו זה היה מוצע להם – לא די בכך. עליהם עוד להוכיח כי הדילול היה מגביר את סיכויי ההישרדות של העוברים שנותרו. גם כאן עסקינן בספקולציה, שכן הליך הדילול כרוך בסיכונים להיריון ולאם והמערערים אף לא הוכיחו כי בביצוע הדילול היה לשנות את התוצאה הטרגית – כפי שנקבע על ידי בימ”ש קמא.

ניתוח קיסרי: ראשית, נדחתה טענת המערערים לרשלנות רפואית בשל הבחירה בשיטת הלידה הנרתיקית. ביצוע הלידה הנרתיקית מצוי במתחם הסבירות ולא הוכח כי ניתוח קיסרי היה משנה את גורלם הטרגי של ילדי המערערת. למעשה, זוהי גם עמדתו של המומחה מטעם המערערים. לא זו אף זו, גם אם נניח כטענת המערערים כי יש להעביר את נטל השכנוע לכתפי המשיבים בעטיו של הנזק הראייתי שהסבו להם האחרונים – גם אז סבור ביהמ”ש כי הללו עמדו בנטל. המומחה מטעמם – אותו ביכרה הערכאה המבררת – כמו גם התשתית הראייתית המקצועית שהציגו, מטים את הכף לעבר הקביעה כי אין להטיל עליהם חבות נזיקית בגין אי ביצועו של ניתוח קיסרי. בהקשר זה הובהר, כי רמת הציוד והיקפו אינם מקנים הגנה לבית החולים מפני נשיאה בחבות נזיקית. עליו לעמוד באמות המידה הראויות של סבירות ומקצועיות על פי כלל נסיבות המקרה.

יחד עם זאת, בעוד הבחירה בלידה הנרתיקית, כשלעצמה, אינה מהווה רשלנות – שונה המצב באשר למניעת זכות הבחירה מהמערערים. המשפט נתן שם לפגיעה מסוג זה – “פגיעה באוטונומיה”. במקרנו, מצאה הפגיעה באוטונומיה את ביטויה במספר אופנים: באי יידוע המערערים בדבר האפשרות לבצע דילול עוברים ובאפשרות עריכת ניתוח קיסרי. כמו כן, בכך אף הסבו המשיבים למערערים נזק ראייתי. הפסיקה הכירה בפגיעה באוטונומיה כראש נזק בר פיצוי. בעבר, נפסקו סכומי פיצוי נמוכים בגין ראש הנזק של פגיעה באוטונומיה. ברם, לא מכבר נקבע על ידי בימ”ש זה כי בשלה העת לפסיקת סכומי פיצוי משמעותיים, שישקפו את עוצמת הפגיעה באוטונומיה. סכום הפיצוי שנפסק במסגרת פסה”ד הראשון, בסך 150,000 ₪ אינו סכום של מה בכך עבור רכיב נזק זה. עם זאת צוין, כי הנטייה בפסיקה עתה היא לפצות בסכומים גבוהים יותר ברכיב זה. ברם, העניין לא נדרש להכרעה כאן.

טיפול בפגים במהלך הלידה ולאחריה: גם כאן נקבע שאין למצוא קשר סיבתי בין ההתרשלות בטיפול לבין הנזק – מות הפגים.

נפגעת בגלל מקרה רשלנות רפואית בלידה? הצוות הרפואי התרשל בלידה?

לתאום פגישת ייעוץ עם עו”ד אילן זריהן, ללא כל התחייבות. צור קשר: לחץ כאן

ניתן לקרוא גם:

אימתי העדר הסכמה מדעת נופל בגדרי עוולת התקיפה

רשלנות רפואית באי מניעת לידה מוקדמת – אימתי?