רשלנות רפואית בניתוח

תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית בניתוח אלקטיבי שהותיר את התובע נכה 100%. עיקר הדיון נסב בשאלת ההתרשלות בנוגע להחלטה על קיום הניתוח ובשאלת ההסכמה מדעת.

בית המשפט המחוזי, ת.א. 6436/04 קקון שלמה ואח’ נגד הסתדרות מדיצינית הדסה ואח’ , קיבל את התביעה ופסק כי: שאלת מפתח היא מה היו האינדיקציות והשיקולים לביצוע הניתוח, והאם לאורם היה הכרח בביצועו, כפי שטוענים הנתבעים, או שמא היה מקום לנקוט בגישה חלופית לניתוח, דהיינו לטפל בשיטת הרדיו-כירורגיה או לבצע מעקב שמרני ולהמתין עם ביצוע הניתוח.

עולה, כי כאשר נפגש הנתבע עם התובעים, החליט, בלא כל אינדיקציה מקדמית לדימום או לסכנה לחייו של התובע, ואף טרם ראה את תוצאות ה- MRI, כי על התובע לעבור ניתוח דחוף. יתרה מכך, אף לאחר שראה בדיקה זו, לא הייתה כל אינדיקציה לדימום ולא ברור כלל על מה נסמך הנתבע באבחנתו טרם הניתוח. כפי שהעיד פרופ’ קונסטנטיני בנחרצות, קיימת חובה לתעד את נושא הדימום מהקוורנומה ברשומות הרפואיות. לפיכך, העדר הרישום במסמכים הרפואיים, מעביר את נטל הראייה לכתפיהם של הנתבעים, להוכיח את העובדות שהיה ניתן להוכיחן אלמלא החוסר ברשומות. הנתבעים לא הצליחו לשאת בנטל האמור. ביהמ”ש קיבל בנוסף גם את טענת התובעים כי היה על הנתבע להיוועץ במומחים בתחום הנוירו-רדיולוגיה, לפענוח ממצאי ה- MRI של התובע, טרם ההחלטה על הניתוח. הנתבע לא פעל בהתאם לחובתו וסמך רק על שיקול דעתו, על אף שבעדותו הביע ספק וחוסר ביטחון במסקנותיו. הנתבע יכול היה בקלות להיוועץ עם מומחים אחרים אולם, בחר שלא לעשות כן, על אף שידע שמוטלת עליו חובת זהירות ליתן אבחנה נכונה לתובע לגבי מצבו הבריאותי, ובכך נהג הנתבע ברשלנות.

יתרה מכך, במקרה מורכב כשל התובע, שאינו מובהק וברור, היה ראוי שהנתבע, כרופא סביר, יתייעץ עם מומחה נוסף טרם החלטה על ביצוע ניתוח מעין זה. טענה נוספת של התובעים שהתקבלה הייתה כי הנתבע התרשל גם באי עריכת בדיקות מקדמיות נדרשות טרם עריכת הניתוח וכי באי קיום הבדיקות נגרם להם נזק ראייתי. נקבע כי אילו הנתבעים היו עורכים בדיקות מקדמיות נוספות כגון בדיקת האנגיוגרפיה, או לפחות היו שוקלים חלק מהן, הייתה עשויה להתגלות סיבת הנזק ובנוסף, אולי היה נמנע הניתוח. כך או כך, בשל העדר בדיקות מקדמיות שמטרתן היא לברר האם קיים צורך אמיתי בניתוח, ולמצער, להכין תשתית מושכלת לניתוח – עובר הנטל לשכמם של הנתבעים, להוכיח כי לא ניתן היה למנוע את הנזק אף אם היו עורכים את הבדיקות. נטל זה לא הורם על ידי הנתבעים. בהתאם לקביעתו של בית המשפט העליון בפס”ד רביד, בית המשפט מצווה לבחון גם את מידת הסיכון להתרחשותו של נזק, הכרוכה בבחירה בדרך טיפול מסוימת, ובענייננו, בבחירת הניתוח. ביהמ”ש קבע כי יש לקבל את טענת התובעים כי התקיימו דרכי טיפול אחרות העדיפות על פני הניתוח, וכפועל יוצא מכך, כי הנתבע התרשל בכך שלא יידע את התובע עליהן. מסקנה זו מתחזקת לאור הקביעה כי הנתבע היה פזיז בהחלטתו לנתח את התובע ולא שקל את חלופות הטיפול הרלוונטיות. יתר-על-כן, מסקנה זו מחזקת מצדה את הטענה שלא היה מקום לנתח את התובע.

עולה בבהירות כי לתובע לא עמדה אך ורק דרך הניתוח, כפי שטוענים הנתבעים, אלא לפחות אחת משתי אפשרויות- מעקב וטיפול תרופתי בהתכווצויות או ביצוע ניתוח לכריתת התהליך. מכך, מתבקשת המסקנה, כי המידע שנתן הנתבע לתובעים, לפיו, ניתוח הוא הפתרון היחידי למצבו של התובע בשל סכנת חיים, רחוק מלהיות אמת, ורחוק מלהיות המידע הסביר שעל רופא להעניק למטופליו. משהנתבע לא הביא לידיעת התובע את המידע הדרוש לו להסכמה מלאה טרם הניתוח, יש לקבוע כי הנתבע התרשל. היה על הנתבע לנקוט בגישה שמרנית, דהיינו, עריכת בדיקות דימות תקופתיות, ללא ניתוח והשארת המצב כפי שהוא, וזאת עד לבירור מצבו האמיתי של התובע, ובהקשר ההסכמה מדעת, היה על הנתבע ליידע את התובע כי גם אופציה כזו קיימת לו. ביהמ”ש קיבל את גרסת התובעים בעניין זה, וקבע כי הנתבע לא ציין דבר קיום טיפול חלופי לניתוח. יחד עם זאת, הפרת חובת הגילוי בעניינו של התובע אינה עולה לכדי מקרה קיצוני בו לא נתנה הסכמה כלל. לכן, אין מקום לקבוע כי עומדת לתובע עוולת התקיפה כבסיס לפיצוי.

נגרם לך נזק במהלך הניתוח? הרופא המנתח התרשל?

לתאום פגישת ייעוץ עם עו”ד אילן זריהן, ללא כל התחייבות. צור קשר: לחץ כאן

ניתן לקרוא גם:

מהי רשלנות רפואית בניתוח אלקטיבי?

רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים ואסתטיים

רשלנות רפואית בניתוח לייזר להסרת משקפיים

רשלנות רפואית בניתוח פלסטי באף

רשלנות רפואית בניתוח גב למינקטומיה –  תיאור פסק דין