כיצד להצליח בתביעת רשלנות רפואית – מבחן הרופא הסביר

על מנת להצליח בתביעת רשלנות רפואית יש צורך לעמוד בנטל הוכחה שיביא לידי ביטוי את כלל הרכיבים בסעיף 35 לפקודת הנזיקין. ככלל, הבסיס המשפטי לתביעה בגין רשלנות רפואית מצוי בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ”ח 1968, ואם נפשט את הסעיף הרי שהוא מגדיר רשלנות מקצועית כמעשה או מחדל המהווים סטייה מנורמת התנהגות מקצועית מקובלת, אשר בעל מקצוע סביר לא היה עושה אותם, ואשר גרמו נזק למקבל השירות, דהיינו ללקוח. בהגדרת הרשלנות קיים מונח “הסבירות” שבית המשפט בפסיקותיו התייחס אליו והבהיר מה מונח זה צריך להכיל בתוכו. נקודת המוצא היא שלא כל טעות מהווה רשלנות, גם אם הפרקטיקה שבה נקט הצוות הרפואי גרמה, במבחן התוצאה, לנזק גדול ככל שיהיה. בית המשפט בפסיקותיו הגדיר מהו מבחן “הרופא הסביר” שיש לבחון על מנת לקבוע, האם עסקינן ברשלנות רפואית אם לאו, כמצוטט:

“המבחן אשר שומה על בית המשפט להפעיל לצורך בחינת התקיימותה של רשלנות, הוא מבחן “הרופא הסביר” בשעת המעשה ולא מבחן החכמים לאחר מעשה. החלטותיו ופעולותיו של הרופא צריכות להתאים לנורמות המקובלות אותה עת בעולם הרפואה, נורמות אשר באות לידי ביטוי בין השאר בידע הנתמך בספרות הרפואית העדכנית ובניסיון קודם, והגיונם של דברים”.

משמע, במסגרת בדיקה זו אנו נעזרים בדמות “הרופא הסביר” דהיינו, כיצד רופא מן המניין היה מתנהג באותה עת, בסיטואציה דומה לזו שבה היה מעורב הרופא הרשלני לכאורה. כמובן, ניתן להקיש מתבנית הבחינה של דמות “הרופא הסביר” על כל בעל מקצוע אחר, דוגמת, “מבחן האחות הסבירה” וכו’. לכן, כמענה לשאלה כיצד להצליח בתביעת רשלנות רפואית יש צורך, בטרם הגשת התביעה, לבחון באופן יסודי מול מומחה רפואי את סבירות הפרקטיקה שבה נקט הצוות הרפואי המטפל, נכון לנורמות המקצועיות המקובלות באותה עת בה בוצעה הפרקטיקה.

ניתן לקרוא גם:

תביעת רשלנות רפואית – מדריך מעשי