רקע: המערערת עברה ניתוח משולב של כריתת רחם והרמת שלפוחית השתן. בעקבות הניתוח נוצרו למערערת הידבקויות ניכרות של המעי הדק שגרמו לחסימת מעיים ונקבעה לה נכות צמיתה. אין חולק כי בשום שלב עובר לניתוח לא הוזהרה המערערת כי קיימת סכנה להידבקויות במעי ולחסימת מעיים. בתביעה שהגישה המערערת, היא טענה כי המשיבים התרשלו באופן הטיפול בה. בנוסף הלינה המערערת על כך שהניתוח בוצע ללא הסכמה מדעת כנדרש על פי חוק זכויות החולה. ביהמ”ש המחוזי דחה את התביעה ומכאן ערעור זה. בראשית הדיון (בערעור דנן) נדחו טענות המערערת בנוגע לרשלנות בטיפול, והדיון התמקד בטענה המרכזית כי הניתוח בוצע ללא הסכמה מדעת, זאת כיוון שלא יידעו את המערערת, בטרם הניתוח לגבי הסיכון להידבקויות ולחסימת מעיים כתוצאה מן הניתוח.

ע”א 522/04 מרכז לייזר לניתוחי קרנית בע”מ נגד מחמד דיראוי – ערעור על פסק-דינו של ביהמ”ש המחוזי שקיבל את תביעת המשיב שאיבד את כושר ראייתו בעין שמאל בעקבות ניתוח לייזר לתיקון קוצר ראייה גבוה שבוצע בו אצל המערערת. הדיון נסב אודות השאלה האם הוכחה זיקה סיבתית בין הניתוח שבוצע בקרנית לבין הדימום שאירע ברשתית ושגרם לעיוורון. כן נדונה שאלת ההסכמה מדעת של המשיב אשר חתם על טופס הסכמה לניתוח, בלא לקראו.

ת.א. 1501-98 (מחוזי חיפה) חכם יעל נגד כללית וד”ר ויסמן – לטענת התובעת, מצבה הקשה הוא תוצאה ישירה של הניתוח בגב שעברה ועצם ההחלטה על הרחבתו לביצוע למינקטומיה קרי, כריתה של החלק האחורי של החוליות הנקרא “למינה”. התובעת ציינה כי היא סובלת מאי יציבות עמוד השדרה שנגרמה לה בשל ההתערבות הניתוחית, ובעיקר בשל הניתוח המורחב שבוצע בה. לטענתה, מצבה הרפואי עובר לניתוח לא היה כזה שהצדיק את הפנייתה לניתוח, ועל הנתבעים היה להמשיך את הטיפול השמרני. עוד לטענתה, אף אם הייתה הצדקה לביצוע ניתוח, הרי שלא הייתה הצדקה להרחיבו מעבר לניתוח מצומצם לכריתת הדיסק הפרוץ בלבד. לפיכך, לטענתה, הנתבעים התרשלו בעצם ההפניה לניתוח, ובביצוע הלמינקטומיה הרחבה. עוד לטענתה, קיימת הצדקה להעברת נטל ההוכחה להיעדר התרשלות לכתפי הנתבעים שלא ניהלו רישומים נאותים. עוד טוענת התובעת כי היא לא נתנה הסכמה מדעת לניתוח ו/או להרחבתו. לטענתה, היא הסכימה לביצוע הניתוח המצומצם רק לאחר שהוסבר לה כי סיכויי ההצלחה גבוהים מאוד והיא לא הייתה מסכימה לניתוח אם הייתה מבינה את הסיכונים הכרוכים בו. מכל מקום, לטענתה, היא בוודאי לא נתנה הסכמתה לניתוח המורחב. לטענת התובעת, כתוצאה מהתרשלות הנתבעים היא הפכה מאישה עובדת המשתכרת למחייתה, אשר מדי פעם סבלה מכאבים, לאישה נכה שאינה מסוגלת לעבוד ונסמכת על עזרת הזולת לצורך תפקוד בחיי היום-יום. בנוסף, לטענתה נוכח מצבה, סובלת היא מנכות נפשית. התובעת צרפה לתביעתה חוות דעת רפואיות לפיהן הוערכו נכויותיה כדלקמן: נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 58% משוקלל, ונכות נפשית צמיתה בשיעור של 30%. התובעת עתרה לפיצוי בגין אובדן מלא של כושר השתכרות, עזרת צד ג’, הוצאות רפואיות ואביזרים להם היא זקוקה, ניידות, וכן כאב וסבל ופיצוי בגין פגיעה באוטונומיה. התובעת העמידה בסיכומיה את נזקיה על סך של 6,048,809 ₪. בפסק הדין שניתן נתקבלה התביעה ונפסק סכום כולל של 1,085,000 ₪.

תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית בניתוח אלקטיבי שהותיר את התובע נכה 100%. עיקר הדיון נסב בשאלת ההתרשלות בנוגע להחלטה על קיום הניתוח ובשאלת ההסכמה מדעת. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ופסק כי: שאלת מפתח היא מה היו האינדיקציות והשיקולים לביצוע הניתוח, והאם לאורם היה הכרח בביצועו, כפי שטוענים הנתבעים, או שמא היה מקום לנקוט בגישה חלופית לניתוח, דהיינו לטפל בשיטת הרדיו-כירורגיה או לבצע מעקב שמרני ולהמתין עם ביצוע הניתוח.

בעידן בו הבל החן והבל היופי מהווים פרמטרים דומיננטיים בכרטיס הביקור הראשוני של האדם, הופכים הניתוחים הפלסטיים והטיפולים הקוסמטיים לפרוצדורות שכיחות ונדרשות על ידי האוכלוסייה, בין אם על ידי נשים או גברים כאחת. תחום ניתוחים וטיפולים אלה הינו תחום רחב ונפוץ הטומן בחובו סיכונים רבים כשפרוצדורות אלה הוגדרו, אף על ידי הפסיקה, כפרוצדורות אלקטיביות שאינן מחייבות ואינן חיוניות כלל מהבחינה הרפואית. תחום הכירורגיה הקוסמטית – פלסטית הינו תחום רחב במיוחד הכולל בתוכו מגוון של טיפולים וניתוחים שתוצאתם מסתכמת בשינוי חזותו של אדם. כיום, קיימים מגוון של טיפולים קוסמטיים וניתוחים פלסטיים המוצעים למטופל: החל משאיבת שומן, מתיחת בטן, השתלת שיער, ניתוחי אף וכלה בהקטנת או הגדלת שדיים, ניתוחי לייזר להסרת משקפיים ועיבוי שפתיים.

גם בניתוחי הגדלת חזה עשויים להופיע תופעות לוואי או סיבוכים וזיהומים עד לכדי מחדלים העולים בעיוות צורת השד והתקשותו באופן המחייב ביצוע פרוצדורה ניתוחית חוזרת לתיקון הנזקים, היה והנזקים ברי תיקון ובגדר הפיכים. יודגש, כאשר עסקינן בטיפולים וניתוחים אלקטיביים שאינם חיוניים מההיבט הרפואי, כמו ניתוחי הגדלת חזה, מוטלת חובה על כתפי הרופא המטפל לספק למטופלת את המידע הרפואי הכרוך בפרוצדורה הניתוחית באופן רחב ביותר, על מנת שהמטופלת תקבל החלטה מושכלת ומדעת כשכלל הנתונים ומערכת השיקולים פרושים לנגד עיניה. בהתאם לאמור בפסיקה, פרוצדורות ניתוחיות אלה נכללות ברף העליון של חובת הגילוי והן כוללות, בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה, גם מתן אזהרה מפני הסיבוכים האפשריים במהלך הטיפול ולאחריו, כשאין הרופא יוצא ידי חובתו בעצם החתמת המטופלת על טופס הסכמה מדעת לביצוע פרוצדורה ניתוחית פלסטית זו.

במקרה שבו נגרם סיבוך בעת ניתוח אף, כמו למשל חסימת דרכי אוויר או תוצאה אסתטית לא סבירה, הרי שאם המטופל לא קיבל הסבר מלא על אפשרות קרות סיבוך זה, ניתן לחייב את הרופא המנתח בפיצוי המנותח בשל רשלנות באי קבלת הסכמה מדעת לניתוח. בנוסף, כמו בכל ניתוח, אם הניתוח הפלסטי לא יבוצע על ידי רופא מיומן, בעל מומחיות רלוונטית בתחום ובתנאים נאותים, וייגרם למנותח סיבוך כלשהו, תעמוד למנותח עילת תביעה בשל רשלנות רפואית במהלך הניתוח נוכח סטייה מהפרקטיקה הסבירה והמחויבת בסוג ניתוחים זה.