הגורם העיקרי להתפתחות סרטן צוואר הרחם, הינו נגיף הפפילומה, המועבר ביחסי מין. חדירתו של הנגיף לתאי צוואר הרחם עלולה לגרום לשינויים בתכונות הגנטיות של תאים אלה. בדרך זאת התאים הנגועים הופכים לתאים קדם סרטניים ברמת התפתחות מדורגת: החל בדיספלזיה (צמיחה) קלה או מתונה – I CIN, לאחריה דיספלזיה בינונית- III, CIN II וכלה בשינויים קשים, הבאים לידי ביטוי בשאת ממאירה ופולשנית אשר במהלכה הטבעי גדלה בהדרגה, מתהליך המוגבל לצוואר הרחם עד להתפשטות לטפולות ולנרתיק ואחר כך לדופן האגן ומשם ליתר האיברים הפנימיים. שלבי המחלה מדורגים על פי חומרתה. הסולם כולל ארבע שלבים ותת שלבים. בשלב Iהשאת מוגבלת רק לצואר הרחם. בשלב II השאת מתפשטת מעבר לצואר, אך אינה מגיעה לקיר האגן. בשלב III השאת מתפשטת אל קיר האגן ובשלב IV ההתפשטות היא מעבר לכך, עד לאיברים מרוחקים.

אימתי קיימת פגיעה באוטונומיה והעדר הסכמה מדעת במהלך טיפול שיניים רשלני ובכלל. הסוגיה נדונה בת”א 77948-04 אלפסי סוכובולסקי טובה נ’ ד”ר מרגלית דוד – תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו, כנטען, עקב רשלנות רפואית בטיפול שיניים. לטענת התובעת, לאור החוסרים בכרטיס הרפואי שלה אצל הנתבע, עובר אל הנתבע נטל הראיה לגבי עובדות שלא תועדו מלכתחילה. התובעת גם טוענת כי לא התקבלה הסכמתה מדעת לטיפול ולא נמסרו לה הסיכונים הטמונים בו. כן נטען כי על הנתבע לפצותה בגין פגיעה באוטונומיה.

ע”א 7766/08 מרים מיכאלי נ’ מדינת ישראל – משרד הבריאות – המערערת אושפזה עקב כאבים בחזה ודופק לא סדיר, וטופלה, בין היתר, בתרופה נוגדת קרישה (קומדין). במהלך אשפוזה לקתה המערערת באירוע מוחי שהותירהּ, כנטען, משותקת בגפיים הימניים. לטענת המערערת, האירוע המוחי נגרם עקב דימום שמקורו במינון יתר של קומדין. לטענת המשיבה, האירוע המוחי נגרם עקב קריש דם. הערעור הוא על פסק-דינו של ביהמ”ש המחוזי, במסגרתו נדחתה תביעת המערערת לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, עקב הטיפול הרפואי הרשלני שקיבלה. ביהמ”ש המחוזי בחן את הרישום בתיק הרפואי של המערערת, ומצא כי קיימים בו חסרים וליקויים חמורים. לפיכך קבע כי יש להעביר את נטל השכנוע לכתפי המשיבה, אך מצא כי היא הרימה נטל זה.

פסק דין הסוקר באופן מקיף את הסוגיה המורכבת של רשלנות רפואית בלידה. תוך התייחסות פרטנית להיבט הפרקטיקה הרפואית הסבירה המצופה מצוות רפואי במהלך לידה ואילו כשלים בפרקטיקה עלולים ליפול לגדרי רשלנות רפואית בלידה.

ע”א 522/04 מרכז לייזר לניתוחי קרנית בע”מ נגד מחמד דיראוי – ערעור על פסק-דינו של ביהמ”ש המחוזי שקיבל את תביעת המשיב שאיבד את כושר ראייתו בעין שמאל בעקבות ניתוח לייזר לתיקון קוצר ראייה גבוה שבוצע בו אצל המערערת. הדיון נסב אודות השאלה האם הוכחה זיקה סיבתית בין הניתוח שבוצע בקרנית לבין הדימום שאירע ברשתית ושגרם לעיוורון. כן נדונה שאלת ההסכמה מדעת של המשיב אשר חתם על טופס הסכמה לניתוח, בלא לקראו.

ת.א. 1501-98 (מחוזי חיפה) חכם יעל נגד כללית וד”ר ויסמן – לטענת התובעת, מצבה הקשה הוא תוצאה ישירה של הניתוח בגב שעברה ועצם ההחלטה על הרחבתו לביצוע למינקטומיה קרי, כריתה של החלק האחורי של החוליות הנקרא “למינה”. התובעת ציינה כי היא סובלת מאי יציבות עמוד השדרה שנגרמה לה בשל ההתערבות הניתוחית, ובעיקר בשל הניתוח המורחב שבוצע בה. לטענתה, מצבה הרפואי עובר לניתוח לא היה כזה שהצדיק את הפנייתה לניתוח, ועל הנתבעים היה להמשיך את הטיפול השמרני. עוד לטענתה, אף אם הייתה הצדקה לביצוע ניתוח, הרי שלא הייתה הצדקה להרחיבו מעבר לניתוח מצומצם לכריתת הדיסק הפרוץ בלבד. לפיכך, לטענתה, הנתבעים התרשלו בעצם ההפניה לניתוח, ובביצוע הלמינקטומיה הרחבה. עוד לטענתה, קיימת הצדקה להעברת נטל ההוכחה להיעדר התרשלות לכתפי הנתבעים שלא ניהלו רישומים נאותים. עוד טוענת התובעת כי היא לא נתנה הסכמה מדעת לניתוח ו/או להרחבתו. לטענתה, היא הסכימה לביצוע הניתוח המצומצם רק לאחר שהוסבר לה כי סיכויי ההצלחה גבוהים מאוד והיא לא הייתה מסכימה לניתוח אם הייתה מבינה את הסיכונים הכרוכים בו. מכל מקום, לטענתה, היא בוודאי לא נתנה הסכמתה לניתוח המורחב. לטענת התובעת, כתוצאה מהתרשלות הנתבעים היא הפכה מאישה עובדת המשתכרת למחייתה, אשר מדי פעם סבלה מכאבים, לאישה נכה שאינה מסוגלת לעבוד ונסמכת על עזרת הזולת לצורך תפקוד בחיי היום-יום. בנוסף, לטענתה נוכח מצבה, סובלת היא מנכות נפשית. התובעת צרפה לתביעתה חוות דעת רפואיות לפיהן הוערכו נכויותיה כדלקמן: נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 58% משוקלל, ונכות נפשית צמיתה בשיעור של 30%. התובעת עתרה לפיצוי בגין אובדן מלא של כושר השתכרות, עזרת צד ג’, הוצאות רפואיות ואביזרים להם היא זקוקה, ניידות, וכן כאב וסבל ופיצוי בגין פגיעה באוטונומיה. התובעת העמידה בסיכומיה את נזקיה על סך של 6,048,809 ₪. בפסק הדין שניתן נתקבלה התביעה ונפסק סכום כולל של 1,085,000 ₪.

תביעת רשלנות רפואית בהריון ולידה כנגד המדינה וכנגד ביה”ח אלמקאסד במזרח ירושלים בגין פטירתם של ארבעת ילדיהם של התובעת, מיד לאחר לידתם. התובעים טענו, בין השאר, כי לא הועלתה בפניהם האפשרות לביצוע דילול עוברים וכי ביה”ח העסיק צוות רפואי ללא רישיון. בערכאת העליון נדחה הערעור שהוגש על ידי התובעים ונקבע כי במקרה דנן, חרף קביעה בדבר התרשלות מסוימת של ביה”ח, לא הוכח הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין מותם של הפגים. אף קיומו של נזק ראייתי אינו מועיל, שכן גם במידה שהועבר הנטל מצד לצד – עמד ביה”ח והרופא הנתבע. על רקע ראשי הנזק שנתבעו והמשוכה בדמות סיכויי ההישרדות הנמוכים של הפגים – החליט בית המשפט העליון כי אין מקום להתערב בפסק דינו של ביהמ”ש המחוזי, שחייב את בית החולים בפיצוי בסך 150,000 ₪ בגין הפגיעה באוטונומיה.

תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית בניתוח אלקטיבי שהותיר את התובע נכה 100%. עיקר הדיון נסב בשאלת ההתרשלות בנוגע להחלטה על קיום הניתוח ובשאלת ההסכמה מדעת. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ופסק כי: שאלת מפתח היא מה היו האינדיקציות והשיקולים לביצוע הניתוח, והאם לאורם היה הכרח בביצועו, כפי שטוענים הנתבעים, או שמא היה מקום לנקוט בגישה חלופית לניתוח, דהיינו לטפל בשיטת הרדיו-כירורגיה או לבצע מעקב שמרני ולהמתין עם ביצוע הניתוח.

תביעות רשלנות רפואית הינן תביעות מורכבות האורכות, במרבית המקרים, פרקי זמן ממושכים עד שנים. מטופל אשר נפגע עקב טיפול רפואי רשלני שקיבל על ידי עוסק במקצוע רפואי ו/או פרא-רפואי, רשאי להגיש תביעת רשלנות רפואית בגין נזקי הגוף שנגרמו לו על רקע הטיפול הרשלני שקיבל. על מנת לזכות בתביעת רשלנות רפואית צריכים להתקיים מספר תנאים: האחד, קיומה של חובת זהירות; השני, הפרת חובת הזהירות; השלישי, קרות נזק; והרביעי, שהוא התנאי המהותי ביותר אותו צריך להוכיח הנפגע, הינו קיומו של קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות של הגורם שנגדו נטענת טענת הרשלנות, לבין נזקי הגוף שנגרמו לו.

הסכמה מדעת לטיפול מבוססת על שקלול של חיוניות הטיפול וסיכויי הצלחתו, מצד אחד, עם תדירות הסיבוך האפשרי ומידת חומרתו, מצד אחר, כשבמאזן הסיכויים והסיכונים יש להתאים את אופן קבלת ההסכמה מדעת ליכולת ההבנה והתפיסה של המטופל העומד מול אותו מטפל. מתן טיפול רפואי בהעדר הסכמה מדעת יכול ליפול לגדרי פגיעה באוטונומיית המטופל עד לכדי הכרה כאילו בוצעה בו תקיפה, ולכן יש חשיבות רבה לוודא כי המטופל הסכים לטיפול הרפואי לאחר שהבין את המשמעויות הכרוכות בטיפול הרפואי שיקבל.